פרשת מקץ
בפרשה הקודמת יוסף נמכר לעבדות בארץ מצרים. יוסף עבר גלגולים שונים, ובתחילת פרשתנו אנחנו מוצאים אותו עומד מול פרעה, מלך האימפריה המצרית, אחר שהוצא מבית הכלא.
יוסף הגיע למעמד הזה כיוון שפרעה חלם חלומות מפחידים, ויוסף נודע כמי שמסוגל לפתור חלומות ולהבין את המסר שטמון בהם.
יוסף פותר לפרעה את חלומותיו. הוא מנבא כי שנות רעב עומדות לבוא על מצרים, ושיש להיערך אליהן. פרעה מסמיך את יוסף לטפל במבצע הזה וכך יוסף מקבל מינוי: משנה למלך מצרים.
במעמדו החדש יוסף זוכר את בית אביו בארץ ישראל כמו שניתן להבין מתוך השם שהעניק לבנו בכורו מנשה:
״וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אבי״ (מא נא)
שנות הרעב התחילו. ובארץ ישראל (המכונה בתורה: כנען), במשפחתו של יוסף, מורגשת המצוקה
״וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו: לָמָּה תִּתְרָאוּ?
וַיֹּאמֶר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם. רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.
וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם, וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף – לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו, כִּי אָמַר: פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן.
וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ. וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.
וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם.
וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם, וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:
מֵאַיִן בָּאתֶם?
וַיֹּאמְרוּ: מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל.
וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:
מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם!
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל. כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד! נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים!
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.
וַיֹּאמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ – אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם!
בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה, אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה – כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה״
(מב' א')
אחרי ההצגה הקשה הזאת, יוסף שם בכלא את אחיו, שמעון, ושולח את שאר האחים חזרה ארצה, עם ההוראה לשוב אליו עם בנימין אחיו הקטן.
״וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר:
דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ.
וַנֹּאמֶר אֵלָיו: כֵּנִים אֲנָחְנוּ לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים!
שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״
(מב' כט')
יעקב כועס עליהם – מה פתאם סיפרתם למושל המצרי על בנימין? ובשום אופן לא מסכים להוריד אותו מצרימה.
״וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם: שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר: הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר: לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם.
אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל, וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ – לֹא נֵרֵד.
כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ: לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם.
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל: לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח!
וַיֹּאמְרוּ: שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר: הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי? הֲיֵשׁ לָכֶם אָח?
וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר – הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם?
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו: שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.
גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ.
אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ.
אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים. כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם: אִם כֵּן אֵפוֹא, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשַׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא.
וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ.
וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי״
(מג' א')
הפעם יוסף מקבל את אחיו בסבר פנים יפות, ומזמין אותם לסעודה בביתו. בסיומה הוא שולח אותם עם תרמילים עמוסי מזון ושותל באחד מהם – תרמילו של בנימין – את גביע הכסף שלו. האחים יוצאים חזרה ארצה, ויוסף שולח אחריהם משרת שידרוש מהם את הגניבה
״הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן, וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב?
אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת! וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים!״
(מד' ח')
האחים נשבעים שלא גנבו, והנה כשפותחים את התרמילים מתברר שבנימין הוא הוא ה״גנב״.
יוסף דורש שבנימין יישאר אצלו כעבד. האחים ביאושם זועקים – כולנו נהיה עבדים! רק לא בנימין! ובאמירה הזאת של יוסף מסתיימת הפרשה:
״וַיֹּאמֶר: חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת! הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד.
וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם״
(מד' יז')
נותר לנו לחכות במתח לפרק הבא – מה יעשו האחים? האם יפקירו את בנימין?
שבת שלום, מוזמנים לשתף!
ראשי קבוצות המעוניינים לקבל פרטים אודות סיורים ו #נופש_עם_תוכן דרך משקפת,
מוזמנים להתקשר 945 700 700 1