פרשת וישב
״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״
(לז' א')
ככה מתחילה הפרשה. יעקב יושב לבטח בארץ ישראל. לבטח? אז זהו, שלא…בעיות מתחילות לצוץ בתוך הבית, יוסף – בנה הבכור של רחל אשתו האהובה שנפטרה – מסתכסך עם אחיו. הוא חולם חלומות (שבעצם, ניבאו את העתיד) – והאחים כועסים על כך שהוא מתנשא עליהם.
״וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם.
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם.
וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּנִי.
וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר.
וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה. וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר – מַה תְּבַקֵּשׁ?
וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים?
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים – נֵלְכָה דֹּתָיְנָה.
וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן״
(לז' יב')
השליחות הזאת נגמרה רע מאוד. יוסף נחטף על ידי אחיו, ובעצת אחיו יהודה נמכר לעבדות. האחים מספרים לאביהם יעקב שבנו האהוב נטרף על ידי חיה רעה.
יעקב מסרב להתנחם על ׳מותו׳ של יוסף, ומשום כך, בסיפור הקשה הבא, מסבירים המפרשים למה יהודה ׳ירד׳ מאת אחיו
״וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו, וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה.
וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶתשְׁמוֹ אוֹנָן. וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ.
וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר.
וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה׳ וַיְמִתֵהוּ ה׳.
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן: בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ.
וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו.
וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה׳ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ.
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ: שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי. כִּי אָמַר: פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו. וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.
וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה.
וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר – הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ.
וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף, וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה״
(לח' א')
את המשך הסיפור (המותח!) תוכלו לקרוא בחומש בראשית בפרק לח' (אולי במהלך השבת?).
אנו נוסיף כמה מילים לגבי המקומות בארץ ישראל המוזכרים בסיפור של יהודה ותמר:
תִּמְנָה, היא תל קדום באזור השפלה, בגדה המערבית של נחל שורק, לא רחוק מקיבוץ צרעה. מלבד הסיפור הנ״ל, היא מוזכרת גם בספר יהושע בזמן כיבוש הארץ והתנחלות השבטים כעיר שהיוותה את גבולה הצפוני של נחלת שבט יהודה. וכן בספר שופטים כאשר שמשון הגיבור הלך לתמנה כדי לשאת אשה פלשתית.
עֲדֻלָּם הייתה עיר מרכזית בשפלת יהודה, בנחלת שבט יהודה. מיקומה המשוער הוא בתל המצוי דרומית למושב אדרת. היא מוזכרת גם בספרים יהושע, שמואל, דברי הימים, מיכה ונחמיה. אל עדולם ברח דוד מהמלך שאול, אותה ביצר נכדו של דוד המלך רחבעם, עליה הובאו נבואות חורבן ואליה חזרו גולי בבל כשבאו לבנות את בית המקדש השני.
שבת שלום, מוזמנים לשתף!
לקבלת פרטים אודות סיורים ונופש עם תוכן דרך משקפת מוזמנים להתקשר 945 700 700 1