סיפורו של מקום
פרשת תצווה ממשיכה את פרשת תרומה בהוראות להקמת המשכן, אלא שכאן היא מתמקדת בכהנים העובדים במשכן: בלבושם ובהכנתם למשרתם החשובה.
לא הצלחתי למצוא את ארץ ישראל אפילו ברמז 😕.
או שאולי כן?
אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של כל אדם – הוא מקום.
מקום במשפחה, מקום בחברה, מקום לגור בו וגם – מקום פנימי של זהות ויציבות.
מעניין לראות בפרשה שני סוגי תכשיטים אותם עונד הכהן הגדול.
כתפות האפוד:
״וְעָשׂוּ אֶת האפוד…שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת, יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר…וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת; וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים, עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם״
וחושן:
וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ…וּמִלֵּאתָ בוֹ…אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת – הַטּוּר הָאֶחָד. וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם. וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי – תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה. מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם. וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם. פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶין לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט״
על שני התכשיטים האלה נאמר:
״וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד, אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה׳, עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן״
״וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה׳ תמיד״
הכהן הגדול, אהרון, נושא את שמות בני ישראל בעבודתו במשכן. בכך הוא מעניק להם את הידיעה שמקומם קיים ובטוח.
הנשיאה הזאת מעידה על מקומם האיתן והיציב לפני ה׳, שזוכר אותם תמיד.
גם עם צריך מקום. וארץ ישראל הוא המקום של עם ישראל.
כמו שאומר רבי נחמן מברסלב:
״כשמניחין חיטה בארץ טובה אזי הוא גדל וצומח יפה…עיקר עבודת איש הישראלי זוכין על ידי ארץ ישראל שהוא בחינת אמונה…בחינת כוח הגודל וכוח הצומח״ (ליקוטי מוהר״ן ח״א קנה)
ובמקום אחר הוא אומר
״מי שרוצה להיות יהודי…אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל…כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת יסע לארץ ישראל…״ (חיי מוהר״ן טו).
בנוסף לפרשת תצווה, השבת נקרא בבתי הכנסת קטע מתוך חומש דברים, שנקרא 'פרשת זכור'
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים.
וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ,
תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. לֹא תִּשְׁכָּח." (דברים כה', יז-יט)
כשאנחנו בַּדֶּרֶךְ, אנחנו חשופים לסכנות, חשופים לפגיעתו הרעה של עמלק ודומיו.
רק כשאנחנו בביתנו, במקום שלנו, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, אנחנו מסוגלים להגן על עצמנו.
פרשת 'זכור' הינה ציווי לדורות, כדי לחזק אותנו מנטלית ונפשית, מול אלה שרוצים לפגוע בנו.
שבת שלום, מוזמנים לשתף!
ראשי קבוצות המעוניינים לקבל פרטים אודות סיורים ו #נופש_עם_תוכן דרך משקפת,
מוזמנים להתקשר 945 700 700 1