פרשת ויקרא
חומש ויקרא נקרא בפי חז״ל ״תורת הכהנים״ כיון שהוא עוסק בעבודת הכהנים שנעשתה במשכן במדבר, ומאוחר יותר, לאחר הכניסה לארץ ישראל, במשכן בשילה, וכחמש מאות שנה אחר כך, בבית המקדש שבנה שלמה המלך בהר הבית בירושלים.
על המילה ״ויקרא״ הפותחת את פרשתנו אומר רש״י:
״קריאה לשון חיבה. לשון שמלאכי השרת משמשים בו שנאמר: ״וקרא זה אל זה״ (ישעיהו ו).״
מצב של חיבה הוא מצב של קשר וקירבה בין אנשים.
מעניין לראות שהמילה קורבן היא מהשורש ק.ר.ב.
בפרשתנו המילה הזו חוזרת שוב ושוב בהטיות שונות:
״אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳ מן הבהמה…תקריבו את קרבנכם. אם עולה קרבנו מן הבקר…יקריבנו, אל פתח אוהל מועד יקריב אותו״ (ויקרא א')
למעשה מילים משורש ק.ר.ב מופיעים 50 פעמים בפרשה! (ספרתי…)
מצד שני, גם השורש ח.ט.א מופיע הרבה פעמים. 20 פעמים בפרק ה', למשל.
שתי המילים האלה, קרבן וחטא, גורמים לי לחזור ולחשוב על המושג ׳מקום׳.
מקום אישי, ( או של עם ) הוא ספציפי. הוא נמצא בנקודה מאוד מדוייקת.
המילה ״להקריב״ מעידה על ריחוק מהמקום. כי אם הייתי במקומי, לא הייתי צריכה להתקרב, כבר הייתי שם.
המילה ״חטא״ מעידה על פספוס. כמו: להחטיא את המטרה. יש ניסיון להגיע למקום המדוייק, אך הניסיון לא מצליח.
הקרבן מטרתו לקרב. מטרתו לגרום לאדם לשוב למקומו, לשוב למי שברא אותו.
ובמובן הכי ארצי, שעם ישוב לארצו, ארץ ישראל, שהיא מקומו.
שבת שלום, מוזמנים לשתף!
ראשי קבוצות המעוניינים לקבל פרטים אודות סיורים ו #נופש_עם_תוכן דרך משקפת,
מוזמנים להתקשר 945 700 700 1