פרשת בשלח
המסע הארוך במדבר מתחיל.
בשלב הזה עוד לא יודעים שהוא יהיה ארוך (אם כי באמצע הפרשה יש ספוילר 😉).
יש פה עם תינוק שעושה את צעדיו הראשונים, ומי נופל עליו?
פרעה ועבדיו, שמקבלים מידע ש״בָרַח העם״ וש״נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר״.
הם מתחרטים ששיחררו את העם ויוצאים לרדוף אחריו, לתוך מלכודת ערמומית מרהיבה שמסדר להם ה׳:
״וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.
וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הים״
כתוצאה מכך טובעים כל מצרים לעיני בני ישראל.
לאור הנס העצום שקרה להם זה עתה, נעמדים כל העם ושרים את שירת הים: שיר הודיה ושבח על הנס.
בשירה עצמה, ישנם כמה פסוקים הקשורים לארץ ישראל:
״נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ
נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁך
שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹֽשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת
אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹֽשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן
תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֨תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרֽוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן
עַד יַֽעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה׳
מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״
(שמות יד'-יג')
כך מסכמת השירה את קריעת ים סוף: העם ניצל, ה׳ יביא אותו אל נווה קודשו, תושבי כנען כבר מפחדים, כי ה' יביא את העם להר נחלתו (כנען, היא ארץ ישראל) ושם יבנו מקדש לה׳.
בהמשך הפרשה, בני ישראל מתחילים את מסעיהם במדבר, בדרך לארץ ישראל. 42 מסעות עברו בני ישראל ובפרשה זו מספרים לנו על ארבעה: מים סוף למדבר שור, ממדבר שור לאילים, מאילים למדבר סין וממדבר סין לרפידים.
בכל התחנות העם מתלונן – פעם אין מים, ופעם רוצים בשר (חוץ מאשר באילים, שם היו 12 מעיינות מים טובים ורעננים) וכל פעם ה' מורה למשה לעשות להם נס כדי לפתור את מצוקתם: במדבר שור, המים מומתקים על ידי עץ המושלך לתוכם, במדבר סין ה' שולח להם שלו (עוף) ומפזר להם מן – מזון פלאי שנאסף מהאדמה, והמקרא מתאר אותו כך: "וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ". ברפידים משה מכה בסלע והוא מתחיל לנבוע מים.
ארץ ישראל מוזכרת שוב בהקשר לפרשת המן.
המן החל לרדת על הארץ כל יום בשעות הבוקר. משה מסביר לעם שעליהם לאסוף כמות המספיקה ליום אחד. כך כל יום, חוץ מיום שישי. ביום שישי, הם נדרשים לאסוף פי שניים, כדי שיספיק להם המזון גם לשבת.
למעשה בני ישראל מצווים כאן לראשונה על שמירת השבת.
וכך מסכמת התורה:
" וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד בֹּאָ֖ם אֶל אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת.
אֶת הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד בֹּאָ֕ם אֶל קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן"
(טז' לה')
המן ליווה את עם ישראל עד בואם לכבוש את הארץ בימי יהושע.
שבת שלום, מוזמנים לשתף!
ראשי קבוצות המעוניינים לקבל פרטים אודות סיורים ו #נופש_עם_תוכן דרך משקפת,
מוזמנים להתקשר 945 700 700 1