פרשת שמות
זוהי הפרשה הראשונה בחומש שמות.
הפרשה מתארת את שיעבוד בני ישראל במצרים במשך מאות שנים, את סבלם הגדול כעבדים תחת עול מצרים ואת החלטת האלוקים להוציא אותם ממצרים.
הפרשה מספרת גם על הולדתו של משה (שיגדל להיות "משה רבינו") ועל הצלתו מהיאור ומגזירת המוות של פרעה. משה שגדל בבית פרעה כ"נסיך מצרים", יוצא מהארמון.
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם.
וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים.
וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?
וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?"
(שמות ב' יא')
משה מבין שהוא בסכנת חיים, כשפרעה יגלה שהוא הרג איש מצרי. הוא בורח ממצרים וחי במדין, ושם הוא נושא את ציפורה ורועה את צאן אביה, יתרו. יום אחד, הוא רואה שיח עולה באש, שאיננו אוכל.
במעמד הזה אלוקים מעביר לו שליחות – להוציא את בני ישראל – ״בני בכורי ישראל״ משעבוד מצרים.
מטרת היציאה איננה היציאה בלבד, אלא – להביא את בני ישראל לארץ ישראל.
וכך אומר אלוקים למשה:
״וַיֹּאמֶר ה׳: רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו.
וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא,
אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״
(שמות ג' ח')
תזכורת: העם המדובר, הם בני אברהם, יצחק ויעקב שירדו למצרים בימי הרעב, ובשנים הרבות שחיו בארץ גושן שבמצרים, הפכו לעם.
למשה קשה לקבל את שליחותו של האלוקים. הוא מנסה להתחמק, אך ה' לא מוותר לו. לשאלתו, איך ישכנע את בני ישראל שיש להם סיכוי להינצל ממצרים, עונה ה':
"כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹקי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.
לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹקי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם.
וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי,
אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ."
(ג' טו')
משה מקבל את השליחות, למרות שקשה לו. כשהוא מגיע למצרים, בני ישראל מאמינים בו ובדבריו. אלא שאז, הוא בא גם לפרעה ופרעה מכביד את גזרות השעבוד. דבר זה מחליש את אמונתו של העם ושל משה. הפרשה מסתיימת בהבטחה האלוקית:
"עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה. כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ"
(ו' א')
שבת שלום, מוזמנים לשתף!
ראשי קבוצות המעוניינים לקבל פרטים אודות סיורים ו #נופש_עם_תוכן דרך משקפת,
מוזמנים להתקשר 945 700 700 1