רחל אימנו, אשתו האהובה של יעקב ואמו של יוסף הצדיק, נפטרה בצעירותה תוך כדי לידתו של בנימין, בי"א בחשוון על פי המסורת. מאז ימי בית שני לא פוסקים מתפללים לעלות לקברה, השוכן במבנה עתיק במבואות הצפוניים של העיר בית לחם, רק כמה מאות מטרים מירושלים, על דרך האבות המובילה משכם לחברון.

 

המסורת היהודית מזהה את המבנה עם רחל בשל הכתוב בספר בראשית "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם". מספר שמואל ניתן להבין כי רחל נקברה בבנימין, בדרך לבית אל מצפון לירושלים, ולכן ישנה מחלוקת-חוקרים באשר למיקום קברה. למרות זאת המבנה בבית-לחם התקדש במסורת היהודית.

 

קבר רחל שהפך לאחד מסמליה המובהקים של ארץ ישראל והונצח באין ספור תמונות, ציורים וסיפורי נוסעים, שופץ והורחב על ידי השר מונטפיורי בשנת 1841 בלחץ אשתו העקרה. השר השיג רישיון מהשלטונות התורכים ושכר את רבי אליהו שלמה זלמן בסן לבניה ולפיתוח דלת עץ בעלת מנגנון מיוחד, שתשמור על קדושת המקום בלב העיר הערבית. שיטת הפתיחה הייתה סודית וידועה רק לגבאי המקום… מפתח הקבר המקורי עדיין קיים ועובר בירושה. בקבר שרידי כתובת הקדשה למונטפיורי על פועלו.

 

סיפורים רבים ומופלאים נארגו סביב קברה של רחל. חייה המורכבים, בכייתה על בניה ואמונתה החזקה, מהווים מוקד הזדהות לנשים רבות. לא בכדי, הפרוכת הלבנה המכסה את ארון הקודש, נתפרה משמלת הכלולות של נאוה אפלבאום, שנרצחה עם אביה בפיגוע ערב חתונתה.

 

מתחם הקבר שינה צורתו בשנים האחרונות לבלי הכר. לאחר הסכמי אוסלו נבנו סביב הקבר חומות, המאפשרות למבקרים להגיע בבטחה למקום בעל הקסם הרב.