הוד קדומים, קדושה משכרת וריח גן עדן אופפים את המבקרים בלב העיר חברון, מקום קבורתם של אבות האומה – אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה וגם אדם וחווה: מערת המכפלה.

 

המערה שוכנת במבנה עתיק ואדיר ממדים, שהשתמר בשלמותו. המבנה נבנה ככל הנראה ע"י הורדוס בתקופת בית שני. בתקופה הביזנטית נבנתה בתוך מערת המכפלה בזיליקה שהפכה את המקום לכנסיה ובהמשך למסגד.

 

שדה מערת המכפלה נקנה על ידי אברהם אבינו מידי עפרון החיתי, לשם קבורת שרה אשתו ומאז "אין אומות העולם יכולים לומר – גזול הוא בידכם".

 

שמה של "מערת המכפלה" ניתן לה בשל קבורת האבות בזוגות במערה תת קרקעית בעלת שתי קומות ובגלל הימצאותה בשדה המכפלה.

 

לאורך כל ההיסטוריה, מערת המכפלה והעיר חברון מהווים מוקד עניין רב – בסיפורי האבות ובסיפורי המרגלים, בכיבוש יהושע ובימי דוד המלך, בה הופכת העיר לבירת ישראל ולאחר מכן לבירת ממלכת יהודה. נוסעים רבים, ביניהם הרמב"ן ורבי בנימין מטודלה מבקרים בה וכותבים עליה בסיפוריהם.

 

בתקופה הממלוכית, נאסרת כניסת יהודים למערה. על מנת לבזות את המתפללים הם מורשים להגיע אך ורק למדרגה השביעית, סמוך לשער הדרום מזרחי. קהילה יהודית מתגוררת בחברון עד לשנת תרפ"ט. בשנה זו היא נטבחת באכזריות ומגורשת מחברון.

 

לאחר 700 שנות ציפייה, חברון משוחררת על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים ויהודים שבים להתפלל במערת המכפלה ולהתיישב בחברון. כיום התפילה מותרת ליהודים באולם יעקב ובאולם החצר, הסמוך לציוני אברהם ושרה. אולם יצחק, משמש כמסגד. המערה כולה פתוחה ליהודים בראש השנה, יום אחד בעשרת ימי תשובה, ביום הכיפורים, בשבת חיי שרה ומספר ימים בסוכות ופסח.

 

נטפס בהתרגשות במדרגות האבן הרחבות העולות לשדה המכפלה. נחצה את הרחבה שמאלה ולאחר הבידוק הביטחוני נטפס בגרם המדרגות. ניכנס ב'אולם הבריתות', נמשיך ישר ושמאלה דרך אולם 'ישני חברון' ובסופו נפנה שמאלה אל אולם החצר אשר מסביבו ציוני האבות. בחלק הפנימי – שמאלי של אולם החצר, נמצא אולם יעקב.